הסיפור של נפלאות
סוף אוגוסט 2016. אני בלי עבודה, בלי פרנסה, בלי כיוון.
בדיוק התחלתי לחתום בלשכה. מעט מבוייש מהמצב. מנסה לשדר בטחון.
המצב הכלכלי בבית הראה שיש לי 4-3 חודשים להתארגן על עצמי.
הבעיה הגדולה שהייתה לי היא שנשבר לי, אחרי 15 שנה כשכיר לא רציתי יותר לעבוד בצורה הזאת.
הרגשתי שמשהו בתוכי צועק אבל לא הצלחתי לשמוע, וסיגל כבר בחודש השלישי,
והבן שלי מתחיל לשאול שאלות, אמא ואבא מתקשרים, מנסים,
אולי עבודה כזאת או אחרת?
לראשונה בחיי החלטתי לא לרוץ לalljobs, לא לאטום את הבעיה עם בעיה נוספת. לא רציתי כבר מרכזי הערכה, לא רציתי פקקים, לא רציתי ישיבות.
ואני זוכר לילות שאני לא עוצם עיניים מהלחץ, ואני זוכר לילות שאני מאושר כי אני מתקרב ואני זוכר לילות שאני בוכה כי אני מפחד, ואני זוכר את סיגל מחבקת, אוספת, אוהבת.
ויום אחד כשזוג חברים שאני מאוד אוהב הגיעו אלינו וסיפרו שהבעל פתח עסק חדש, מאוד שמחתי בשבילו אבל גם קצת קינאתי, כל כך רציתי להיות שם גם.
ובשיחה כשהם הגיעו אליי הייתה שתיקה כזאת, לא ידעתי מה לענות, לא ידעתי מה להגיד, התבאסתי מעצמי, הרגשתי שאני לא מצליח לחבר את הנקודות, לפתור את החידה.
ישבתי שם שעות מול הגלים, מתמסר לריקנות, משחזר לעצמי את הגדרות היצרן. קראתי סיפורי השראה על אנשים שעברו תקופות של ריק ויצאו מהם בענק, והעיניים שלי נצצו.
ואני זוכר שהחלטתי לכתוב לעצמי גם סיפור כזה במחברת שורות ירוקה,
והזמן המשיך לחלוף. לתקתק.
החגים הגיעו, והרוח של הסתיו, ולא היה לי קצה של חוט מה אני הולך לעשות.
אולי לימודים כאלה או כאלה? והמשכנתה המשיכה לנסר לי את החלומות.
אבל הפעם הייתי נחוש לגלות. להכיר את עצמי באמת אחרי 35 שנה.
כל החיים אמרו לי שהעוגן זה העבודה אבל לראשונה חשדתי שהטעו אותי.
שהעוגן שלי אלו השירים, המילים, כל החלומות שכתבתי על הפתקים הקטנים.
רק אני אחליט מה יהיה העוגן שלי.
וכל לילה לפני השינה חזרתי על המנטרה ושאלתי:
ובוקר אחד קמתי עם הרגשה שונה.
מעין צביטה קטנה של כאב, ועם תובנה שכל החיפושים החיצוניים שלי כשלו.
עם הבנה פשוטה שכל מה שחיפשתי זה אותי. כן, הטבע שלי יהיה הפרנסה שלי.
אני אהיה המתנה!
וכמה ימים אחרי זה כתבתי במחברת השורות: "נפלאות"
אייל אלימן הוא יוצר, קופירייטר, ואיש תוכן.
נשוי לאהבת חייו סיגל ואבא לשיר וזוהר.
הקריירה של אייל כללה במשך שנים רבות עבודות בעולמות של שיווק ומכירות בחברות גדולות כמו סלקום ומעריב, לצד מסע יצירתי שלא פסק כמעט אף פעם.
אייל היה כותב וסולן להקת סינגפור למשך עשור, עימה הוציא שני אלבומי מוסיקה "סינגפור" ו"באפס מעלות". "אני כבר לא זוכר" אותו כתב והלחין עם שותפו רן מוזס,
מככב בפסקול הסרט ההוליוודי של אדם סנדלר "אל תתעסק עם הזוהאן".
ב2010 סיים אייל בהצלחה את לימודי הקופירייטינג בבצפר.
ב2011 הוציא לאור את ספרו הראשון "תזרח" בהוצאת אוריון.
המסע המפוצל בין היצירה לפרנסה הגיע לסיומו כאשר,
החליט לעזוב את עבודתו הקבועה על מנת להתמסר ולהגשים את חלומותיו.
"נפלאות" הוקמה על ידי אייל אלימן בינואר 2017.
״הגיע הזמן לכתוב
חיים מרגשים"
חברים למסע
