טיול על גלגיליות

פגשתי אותה אתמול בבית הקפה בו אני כותב:
תיירת צעירה וחייכנית בת 29
היא פנתה אלי ממש כשהתיישבתי ואמרה לי באנגלית שהיא מטיילת
ואם אני יכול לעזור לה למצוא מקום בעיר הזאת שאפשר לישון בו?
בהתחלה חשדתי קצת, אבל היא אמרה שמוכנה להראות לי את הפייסבוק שלה, ערוץ יוטיוב ובלוג טיול שיש לה כדי שאאמין שהיא אמיתית.
"הנה, זה השם שלי, קוראים לי Becca Rolon" היא אמרה.
בזווית העין הבחנתי שליד הכסא שלה יש סקטים.
"רגע, מאיפה את? איך הגעת ליבנה??" שאלתי.
אני מארה"ב ומגשימה חלום של שנים
וזה לנסוע את כל מדינת ישראל מצפון עד דרום על סקטים.
התחלתי לפני 12 יום בראש פינה
ואני רוצה להגיע עד הגבול עם עזה.
חשבתי גם להגיע לאילת אבל זה יהיה מסוכן מדי במדבר"
"וואו, 12 יום את על סקטים מהצפון?"
"כן, וכאן בעיר הזאת יבנה אני לא מצליחה למצוא מקום לישון, אולי תוכל לעזור לי?"
וככה במשך 12 יום על הסקטים דרך פורידיס, עין הוד, פקיעין, קדימה,
היא נוסעת ונוסעת, מתארחת אצל משפחות טובות שפוגשת בדרך.
אחר כך שאלה אותי אם מסוכן להגיע לנתיב העשרה, אשכול, וחבריהם.
אמרתי לה שיש טילים לעיתים ונראה לי די מפחיד להיות על סקטים בצבע אדום אבל היא הייתה בתוך חלום ורוד ונעים,
ולרגע היה בא לי לשים סקטים, לעזוב הכל
ולנסוע גם עד הגבול (עם סיגל עם סיגל )
"אז רגע יש לך רעיון בשבילי?" היא החזירה אותי למציאות.
"אנסה לבדוק" אמרתי לה
והסתכלתי על הערב שירד, חשבתי על הקור בחוץ, ואחר כך מבט לסקטים ומאוד רציתי לעזור.
בהתחלה חשבתי על הבית שלי אבל הרגשתי מוזר מדי לחגוג יום נישואין עם אורחת בת 29 וסקטים,
אז ניסיתי עם חברים ביבנה וכולם היו נחמדים אבל עסוקים ונשואים מעל הראש כדי להכיל את הסיפור הזה.
בסוף אחרי שחשבתי שהכל אבוד חבר טוב מראשון (לא חבר, מלאך) החליט לארח אותה אצלו, והגלגלים הקטנים מצאו קורת גג חמה בדרכם לחוויות הבאות.
והבוקר כשהשמש עלתה,
היא המשיכה עם הסקטים את המסע שלה דרומה,
ואני המשכתי לבית הקפה
והכיסא הריק שלה הזכיר לי
כמה העולם הזה מופלא