מרכז לביאות הנפש

השער נפתח. אני נכנס עם הרכב פנימה.

"ברוכים הבאים למרכז בריאות הנפש."

פעם בשבוע, במשך כמה שעות, מעביר מפגשי כתיבה למחלקות השונות.

מאחורי הקלעים של המציאות המוכרת.

והם נכנסים לחדר הפעילות, לוקחים מחברת צבעונית ומתחילים לכתוב.

פורקים, משתפים, נפתחים בפניי, דומעים.

והנה יצאתי ממפגש כתיבה עם 15 נערות בסיכון.

הפרעות אכילה,

חרדות נטישה,

אלימות

מאניה דיפרסיה,

נערות שהרגע התנדנדו בין חיים ומוות.

חלקן השאירו ילדים קטנים בבית כדי לטפל בעצמן.

איזה פרופורציות לחיים.

ובשעה השבועית שלנו הכל מתנקז למילים

הלב משתחרר, מטשטשים הפצעים.

בתרגיל "2030" הן דימיינו איך החיים שלהן יראו:

ופתאום מול מחברת השורות – הן לא היו כבולות, סגורות, מכווצות.

אחת כתבה על בעל וחתונה, והשניה על חנות אופנה מצליחה,

ולמשך 45 דקות הן נתנו למוסיקה ברקע ולכתיבה לזרום החוצה,

להעיף אותן מעל היום יום – הרחק ממציאות הכדורים וכיבוי האורות.

ובתוך תוכי הייתי גאה בהן

"מרכז לביאות הנפש" חשבתי לעצמי בחזרה הביתה.

לביאות שנלחמות על עצמן

ורק רוצות לצאת משם בריאות.

לחזור למשפחה, לילדים💖

לעולם שמחכה להם מחוץ לבית החולים.