לצמוח מדמעות

שבוע שעבר באחד הימים הלחוצים יותר שהיו לי
התפרקתי במרפסת ובכיתי.
הרגשתי שלא משנה מה אני עושה הכל נראה גדול עלי,
להתפתח מהמקום בו אני נמצא,
להרוויח יותר כסף כשההוצאות גדלו,
להנהיג את המשפחה שלי למקום טוב יותר,
ובשניה אחת כל חיי הנפלאות הפכו לסרט בלהות
והרגשתי רע ולא שווה.

ואני לא זוכר מתי הפעם האחרונה שהתפרקתי ככה
אבל הבכי הזה שיחרר אצלי המון
והזכיר לי שמסע של עצמאות עובר גם דרך כאבים, פחדים, דמעות.
בשונה מהשנים האחרונות בהם הייתי מנוון,
לא הרגשתי כלום לכאן או לכאן
ונמנמתי על הספה מול מאסטר שף כל ערב.
פתאום הרגשתי שמותר לי לבכות,
שזה בסדר להישבר,
מותר להרגיש פחות
מותר לרצות יותר

נפלאות – זה גם לצמוח מדמעות