תשמע רבין

לא כתבתי לך מזמן,

אבל האמת היא שאני קצת מתגעגע אליך עכשיו.

אתה יודע, הייתי בכיתה ז' כשמבזק החדשות ההוא פרץ לסלון בבית הוריי. שינה את המציאות שלנו לנצח. אני זוכר כמה אמא בכתה ושהלכתי לישון עם גוש בגרון. בבוקר, הטרנזיסטור האדום ליד המיטה העיר אותי עם "מקום לדאגה" ולא היה לי חשק להכין מערכת וללכת לבית הספר. אחרי זה התחלתי לכתוב לך מכתבים קצרים במחברת הישנה שלי וזה עזר לי לעכל את מה שקרה לך, מה שקרה לנו.

אבל מאז עברו מעל 20 שנה.

אני כבר אבא היום ויש לי ילדים, אבל פה ושם אני מוצא את עצמי מתגעגע אליך. האמת היא שאני כבר לא כותב לך, אבל אתמול הבן שלי שאל אותי מי זה רבין וסיפרתי לו בעיניים נוצצות. אמנם הייתי נער צעיר אז אבל אהבתי אותך מאוד. תמיד הרגשתי אליך כאילו אתה אבא של סבא שלי או משהו כזה, לא יודע למה, חשבתי שאתה הראש של המשפחה שלי גם אם בכלל לא היינו משפחה. אולי זה בגלל החזות המרשימה, הדיבור האיטי והכריזמטי, אולי בגלל שאמא ואבא אהבו אותך כל כך, אולי זה הרוגע שהשרית עלינו, הדיבור על שלום פעם אחר פעם שגרם לי לבטוח בחיים פעם אחר פעם.

ואולי זה בכלל שאהבת לעשן כמו סבא שלי,

לא יודע.

תשמע רבין,

אולי אתה צופה בנו עכשיו

שותה וויסקי ומדליק סיגר

רואה את בלוני התבערה שורפים את הדרום,

את העזתים מפנצ'רים את הגדר כל שישי לפני הקידוש, אולי כבר התעדכנת כמה עולה דירה בת"א או בפריפריה, וכמה מעמד הביניים מנסה להרים את הראש מעל המים,

אולי שמעת על אסדות הגז, פרשות השחיתות, הדיבור המתלהם,

כן, הכל היה גם פעם, אני יודע,

אבל הייתה גם תקווה באוויר, זוכר?

ואולי אתה בכלל יושב עם לאה, אוכל אדממה,

ורואה נינג'ה ישראל או צופה בלקט של האח הגדול.

אולי שמעת על פייסבוק ואינסטגרם

ויש לך כבר את אייפון X לפני כולם,

אולי אתה עם פרס עכשיו,

יושב ומרכל על אורן חזן או על אבי גבאי,

על הפגנות הלהט"בים, הדרוזים, חסימות הכביש של הנכים, על הפילוג בעם,

על אלו החמוצים ועל אלו המתוקים,

על השמאלנים, הימנים, החילוניים, והדתיים.

כן, הכל היה גם פעם אני יודע

אבל הייתה גם תקווה באוויר, זוכר?

תשמע רבין,

לא כתבתי לך מזמן,

אבל האמת היא שאני קצת מתגעגע אליך עכשיו.