עץ הבמבוק

אמש סיכמתי את ינואר בנפלאות וקלטתי שהוא נגמר פגז, גם כספית אבל גם ברמת האישית והרגשית. אולי הכי טוב שהיה לי מאז שהתחלתי את המסע, אי שם בתחילת 2017, כשישבתי בסלון עם המחשבון וניסיתי לדמיין כמה אוכל להרוויח מכתיבה, והאם באמת אצליח לפרנס את הבית, המשפחה והילדים, באמצעות מילים.

אז לטובת אלו שמתחילים את דרכם העסקית, או אלו שהתחילו אבל קצת התעייפו בדרך, ניסיתי לרכז אתמול בלילה כמה תובנות שאספתי:

1. סבלנות והתמדה – עסק לא נבנה ביום ולא בשנה. אולי יש יחידי סגולה שעושים את זה מהר יותר אבל ככלל אני ממליץ לסגל את הסבלנות ולאמץ את ההתמדה (בחיים בכלל). השבוע לדוגמה יצר איתי קשר בעל עסק שרק הקים אותו לפני חודשיים וביקש בדחיפות שאעזור לו להכפיל את המכירות בפברואר. "אם לא אמכור בפברואר, אני בבעיה רצינית, אל תשכח שפסח באופק" כששאלתי אותו מה יש בפברואר הוא אמר שהוא פשוט לחוץ כספית וחייב כסף."אייל העסק לא לא מצליח להמריא, ואני משתגע מזה" והרגשתי שזה קצת כמו לבקש מתינוק שנולד להתחיל לרוץ אחרי חודש, ולכן עם כל הרצון למכור דרושים בעסק גם סבלנות והתמדה. התמדה בסיפור שאנחנו מספרים ברשתות החברתיות, התמדה בעבודה היומיומית מול הלקוחות. התמדה לקום כל בוקר ולעשות את הדברים הקטנים. היותר משמחים, ולעתים גם את אלו שפחות. עד שהדרך מתחילה להתגלות.

2. להגיד כן – את 2019 סיימתי מעט שחוק. למען האמת, זה לא פשוט לנהל עסק בשנותיו הראשונות, לשלב אותו עם בית ומשפחה, במיוחד כשהילדים קטנים, ואתה מוצא את עצמך מוציא חשבוניות במקביל להחלפת טיטולים. לכן בתחילת 2020 חשבתי לעצמי מה יקרה אם אחזור שוב לתרגיל הרוחני איתו התחלתי את המסע של נפלאות וזהו התרגיל בו אני אומר "כן" לכל הזדמנות.

קודם כל כן.

ראשית התרגיל הזה מנער את המציאות שלנו כי אוטומטית הוא לוקח אותנו למקומות חדשים, ושנית הוא מתחיל לפתוח עבורנו דלתות. באותו היום שהחלטתי לאמץ את התרגיל התקשרה אלי מישהי מקסימה מעמותה וביקשה ממני לבוא ולעשות סדנאות ומפגשי כתיבה בבתי חולים (וחשבתי לעצמי, למה זה לא קרה יום לפני התרגיל, עכשיו אני צריך להגיד כן😃) אבל בתוכי מאוד שמחתי, כי הבנתי שהמגי'ק הזה מתחיל לעבוד. ולמרות החששות אמרתי לה כן ויצאתי לדרך. וזה גרם לי לרצות להעביר את הידע שלי בעוד ערוצים ופתחתי סדנה שהעברתי לראשונה בבית. והנה ביום שישי הקרוב אני עורך סדנה נוספת לכתיבת פוסטים בקבוצה קטנה (אם אתם רוצים להצטרף תשלחו לי הודעה) יש משמעות גדולה לאמירת "כן" בחיינו. היא לרוב פותחת דלתות ומוציאה אותנו למסע חדש שיש בו אי וודאות, אבל גם המון התרגשות ומשמעות. גם בצד הכלכלי אני רואה תוצאות חזקות מאוד בתקופות האלו, בימים בהן אני אומר כן.

3. השכמה מוקדמת – טוב, זה לא חדש לי, כי כבר הרבה שנים שאני קם מוקדם, השעון מצלצל ב4:45 ואני מתחיל את היום שלי. מה שכן, אני משתדל לא ללכת לישון מאוחר בלילה. ובחורף, ההשכמה היא לא קלה, אבל עדיין. את חצי השעה הראשונה אני מקדיש לשקט שלי, סידור המחשבות, מוסיקה נעימה, וכתיבה קלה במחברת. אני מוצא את השעה הזו בין 5:30 ל6:30 כשהילדים קמים, לשעה פרודוקטיבית מאוד, בעיקר בגלל השקט התהומי שיש בה. שעה שהיא שוות ערך לשעתיים – שלוש בשעון היום הרגיל מלא הסחות הדעת, ההתראות, והצפצופים. נסו את זה ממחר בבוקר, אתם תודו לי (אבל לא להתקשר להודות ב5 כן?😃)

.

4. אין מונופול על ההצלחה – כשהתחלתי הייתי בטוח שההצלחה היא נחלתם של חלק מסוים באוכלוסיה, ובטח אינה אפשרית לאחד כמוני. אחד שמעולם לא היה לו שום נסיון עסקי, אף פעם לא הוציא קבלה בחיים שלו, אף פעם לא היה עצמאי, אין לו איזה כשרון על חלל בולט, ובעיקר שתמיד סבל מחרדות, חוסר בטחון, ודימוי נמוך. לכן מבחינתי הצלחה הייתה משהו ששייך לאנשים אחרים, מזן ומסוג אחר. תמיד חשבתי שכדי להצליח צריך להיות עם מראה מאוד מסוים, ומאגר כישורים ומיומנויות שאם אין לך אותם לעולם לא תצליח. אבל היום אני מבין שזה פשוט לא נכון. ההצלחה היא לא מונופול של קבוצה מסויימת, היא ראויה ואפשרית לכולם. היא בעיקר תוצאה של אמונה פנימית חזקה במה שאתם עושים ובמי שאתם. כל היתר אלו רעשי רקע שמפריעים לכם ליהנות מהסרט.

5. לשמור על האיזון – כשאתה עושה את מה שאתה אוהב, זה דבר נהדר. הבעיה מתחילה שכבר אין גבולות בין העסק לחיים, כי גם כשאני מסיים את יום העבודה אני מיד אוהב לחשוב על נפלאות ועל הצעדים הבאים. אז מצד אחד זה משמח מאוד כי זה נותן לי משמעות. מקום. משהו להיות שייך אליו ולהרגיש בו טוב. מצד שני, כדי לשמור על הרוח הזו ועל הבריאות העסקית וגם האישית, מאוד חשוב לשחרר מזה. אז ערב או שניים בשבוע, אני לוקח לעצמי כדי לעשות איתם דברים אחרים. לבלות עם סיגל, להיפגש עם חברים, העיקר לצבור געגוע קטן ובריא ולשמור על האיזון.

לפני סיום, תזכרו את הדוגמה המוכרת של עץ הבמבוק הסיני, אותו משקים במשך 5 שנים, מאמינים וסומכים עליו למרות שבפועל כלום לא קורה. נראה שהוא לא צומח כלל. בשנה הראשונה משקים ומדשנים אותו ושום דבר, וכך גם בשנים שלאחר מכן, עד שכמעט מתייאשים ומרימים ידיים, אבל אז בשנה החמישית הוא מזנק לשמיים ומטפס לגובה של מעל 30 מטר.

והאמת היא שבכל 5 השנים הראשונות הוא צומח, אך אנחנו לא מבחינים בצמיחה שלו, כי היא מתרחשת עמוק בפנים, בתוך האדמה, יום אחרי יום, שניה אחרי שניה, וזה מלמד אותנו שצמיחה מצריכה אמונה, השקיה, התמדה.

הכי חשוב לא לאבד תקווה.